ילדי בית הדסה \ מוריה קניאל

כשהמפקד גלבוע נכנס הילדים כבר היו פזורים בכל האולם ושיחקו באבק, והאימהות היו עסוקות בטאטוא. אבל ככל שהן ניקו היה נדמה שהאבק רק הולך ומתרבה.
"בוקר טוב", אמר המפקד כשעיניו סוקרות את השטח.
"אז מה יש לנו כאן?" שאל תוך כדי שהוא מסלסל בשפמו בארשת של חשיבות עצמית, "מחנה קיץ?"
"לא מחנה", תיקנה אותו אימא, "באנו לגור כאן".
"נחמד מאוד", השיב המפקד גלבוע, "אבל מכיוון שאני לא באווירה של בדיחות הבוקר, אתן מתקפלות עכשיו הביתה תכף ומיד".

באישון לילה מתעוררת תרצה ומגלה שהגיע הזמן לקום. יחד עם אימה ואחיה היא יוצאת להרפתקה  סודית, שתחילתה במשאית המובילה אותם לבית נטוש בחברון, וסופה אינו ידוע עד הרגע האחרון.
מה קורה כשהחיילים במקום מגלים אותם? מדוע המשפחות מגיעות ללא האבות? וכיצד חבורת ילדים יכולה לשנות החלטות של שרים?

הספר "ילדי בית הדסה" מזמין אתכם לגלות את סיפורם האמיץ של קבוצת נשים וילדים שהתיישבו בלב עיר האבות חברון, ולעבור איתם מסע מופלא – בין צחוק ושמחה לרגעי טלטלה וכאב, כבכל סיפור התיישבות בארצנו האהובה.

מוריה שרבף־קניאל, נכדתם של הרב משה והרבנית מרים לוינגר, גדלה בחברון ושמעה את הסיפור של בית הדסה ממקור ראשון. היא מוציאה אותו לאור בספר זה, שבו אמת ודמיון משמשים בערבוביה.